שבוע בבית
אז לא. לא נעלמתי, ואני לא מסננת טלפונים, ואני לא בחו"ל או חופשה…ולא, אני לא צריכה שקט.
אני פשוט חולה כבר שבוע, מה שהתחיל כהתקררות תמימה המשיך למשהו קצת מעבר ולצערי אני גם לא יכולה שיבואו לבקר אותי כי זה עלול לדבק, ובכלל אני לא מאחלת לאף אחד אפילו רבע ממה שהיה לי פה השבוע (בקיצור אני אוהבת אותכם מספיק כדי שהחיידקים שלי יתפוגגו להם באויר וחס ושלום לא יעברו אליכם).
מצחיק שאפילו לא ידעתי מה התאריך היום או בכלל בשבוע האחרון, איבדתי לחלוטין תחושה של זמן, ואני ממש כבר אחרי טיפוס על כל קיר אפשרי כאן.
ובכל זאת בואו נראה מה קרה ומה לומדים אחרי שבוע בבית שחולים בו:
שלושה סירי מרק עוף, כזה של אמא, כבר אכלתי, מכירים את החבילה הגדולה של קלינקס זאת עם האלו- ורה? מאתמול בצהריים כבר חיסלתי 3(הזדמנות להודות לקלינקס שהצילו אותי מהמסורים, הלא הם ניירות הטואלט, וגם לחבר שלי שנסע ב- 7 בבוקר להביא לי עוד 2 חבילות…)
עוד משהו מצחיק שלמדתי בשעות שהצלחתי לפתוח בהן עיניים ולבהות בטלוויזיה הוא, שזה ממש לא כמו פעם. היום אין את התוכניות שהיינו מחכים להם בילדותנו, שהיינו חצי מתרצים כאב ראש רק כדי להשאר בבית ולצפות. היום יש לנו מאה ערוצים והתחושה שמא אנחנו מפספסים משהו בערוץ אחר כל כך גדולה שלבסוף חוץ מלזפזפ עד עלפון חושים, אז לא עושים דבר.
עוד דבר מבאס בלהשאר חולה וחסרת מעש בבית כשבוע (כאילו שאני צריכה לשכנע אתכם…) הוא שפתאום יש לך זמן ואת בבית המון שעות, וישנם כל מיני דברים שמתחילים ככה לבלוט, ביומיים הראשונים נפלתי לזה וניסיתי לסדר כמה דברים רק שזה התיש אותי כל כך שישמצב שהחמרתי את ההתקררות שלי בגלל זה. אז ברור שכבר עשיתי לי רשימה בראש של הדברים שאני מתה לארגן פה ומרוב ייאוש, וכשהרשימה נעשתה כל כך גדולה, (ממש כמו לספור כבשים לפני שנירדמים) ואכן באיזשהוא שלב פשוט נירדמתי או התייאשתי, לא זוכרת.
כשהזזתי את משכן המחלה שלי בסלון כדי להתקלח, כמובן שכמה ספרים ככה הביטו בי מהמדף, אז תוסיפו לרשימת הבאסה, כי חוץ מלהקליד פה (בלי לקרוא אפילו אז תסלחו על שגיאות הכתיב) אין מצב שאני מצליחה לקרוא אפילו עמוד אחד, הראשכואב מידיי והעיניים עייפות ו…נו הבנתם אני חושבת.
לבהות, להות זו מילת המפתח של השבוע הזה…
ברור שאתה מגלה גם מי אוהב אותך ודואג לך, ולמי אכפת, הזדמנות להודות לאהובי היקר שלא יישן בלילה כדי לטפל בי, לחבריי האהובים ולמשפחה שלי על הטלפונים (כן, אלו שלא יכולתי לענות להם) והמיילים החמודים, ובכלל לאמא על המרק עוף…אני אוהבת אתכם המון 3>
ובכלל הדבר הכי הכי שאתה מגלה? תנו לי לעבוד, תנו לי להתלונן על כך רק קחו ממני את המחלה הזו. שום דקה חסרת מעש כזו לא שווה את זה,אין כמו להיות בריא, ויעיל, ועסוק…
כרגע אני עודני בעיצומה של ההתקררות אני מתפללת בכל ליבי שזה יהיה הסוף ואחזור לבריאות מלאה ועל רגליי במהרה, אז הפוסט הזה הוא עבורכם- כדי שתדעו ש-
לא נעלמתי ואני לא מסננת טלפונים, אני מתגעגעת אליכם המון ויאללה אני רוצה להיות בריאה כבר ולחזור לשיגרה. שחור על גבי לבן, תזכירו לי שכתבתי את זה…
רק בריאות לכולם!
