אברהם סוסקין היה ללא ספק מראשוני צלמי היישוב העיברי , ולימים נודע כצלמה הראשון של העיר תל אביב. זכות ראשונים אכן שמורה לו לסוסקין. באטלייה שלו ניתן היה למצוא זכוכיות נגטיב רבות, מסודרות בקפידה, המציגות עבודה מדוקדקת לעיתים מבוימת של ראשית היישוב העיברי.

שיתוף פעולה מעניין בין מוזיאון הרצל-לילנבלום, בלינק ו-"קבוצת הצילום של שלומי" הוביל אותנו למפגש צלמים מרתק במוזיאון, בו אוצרת התערוכה שטחה בפנינו בהתרגשות רבה את התהליך שעברה באיסוף החומרים המוצגים בה. בסיום הערב הציעו לנו לצלם מחווה לתמונותיו של סוסקין.

אין ספק שהתמונה הראשית שמשכה את עיניי בתערוכה, והיא המפורסמת ביותר של סוסקין הינה "הגרלת המגרשים לאחוזת בית". כמתעניינת בנדל"ן, וברוח התקופה העכשווית אין ספק שהתמונה היתה אקטואלית מתמיד והעלתה המון שאלות, אך מעל הכל מיצבה את סוסקין כבעל זכות הראשונים לתיעודה של תקופה מרתקת, תקופה בה נבנה היישוב העיברי ובה נבנתה העיר תל אביב.

כצלמים, אנחנו שואפים, כל אחד בתחום עיניינו ליצור תמונות בעלות ערך. ערך בלתי יסולא מפז ישנו לתמונות המתעדות בצורה מעניינת את המתרחש. לא לכל צלם ישנה זכות ראשונים, להקלע למקום או סיטואציה שלא תועדה קודם. התמונות של סוסקין מעלות את הנושא לסדר היום, בעולם בו יש הכל, כמו עולם הצילום, בואנו לצלם תמונה עלינו ליצור את הרגע בו בעת כשאנו תופסים אותו.

סוסקין  היה גם שחקן חובב בקבוצת התיאטרון "חובבי הבמה העברית", ובתצלומיו המבוימים ברובם ניכרת מודעותו התיאטרלית כצלם. וכדבריו של גיא רז, אוצר ועורך הספר "סוסקין רטרוספקטיבה": "ההיקף הנרחב של תצלומי סוסקין ומגוון הנושאים שתיעד עושים אותו אפוא למעין במאי-על של ארץ ישראל, יישוביה ותושביה באותה תקופה. מנקודת מבט זו אפשר לראות בהיסטוריה המצולמת שהותיר אחריו סוסקין מעין הצגת תיאטרון גדולה, שבה נופיה של ארץ ישראל משמשים תפאורה מתחלפת ושחקניה הם תושבי הארץ בערים, בקיבוצים ובכפרים".

מתוך ההבנה הזו, כשיצאנו מהתערוכה עלה בי הרעיון לצלם משהו יותר תיאטרלי, מבוים משהו, והכי חשוב כיפי. תפסה את עיני תמונתו של סוסקין במושבה כינרת, בה רואים אנשים מהיישוב, במיטב מחלצותיהם לבושים למשעי, ועומדים דומם אל מול סוסקין, חלקם בבגדי עבודה וחלקם לא, נשים וגברים, וגם – כבשים. קצת הזוי, כפי שאמרו לנו, אבל לשימחתי, בעלי היקר, מאיר פינטו, צלם מוכשר ואיש מעשה, נדלק על הרעיון ובטלפון אחד השיג לנו לוקיישן מעולה במושב הודיה, וגם – כבשים. בהתערבות של רועי גליץ נוצר גם הקשר עם "מחסני לב", שתרמו את התלבושות להפקה, ומכאן היה ברור, שרצים עם זה קדימה הכל מוכן, רק צריך אנשים.

התמונה המקורית שנבחרה לשיחזור

בנוסף לשיחזור התמונה המקורית, החלטנו לצלם תמונה נוספת עם טוויסט – הוספנו אלמנט מהתקופה העכשווית, שני חברים טכנולוגים לבושים בצורה עכשווית, עם לפ טופ ואייפד בידם.

יש לציין שאת כל ההפקה מאיר צילם כטיים-לאפס ובסופה מלבד שתי תמונות מרכזיות שבחרנו, הוא גם יצר סרטון משעשע מאוד המתאר את ההתארגנות הלא פשוטה, ואיך לא, הכיף ומצב הרוח הנפלא של החברים, שבזכותם כל זה לא היה קורה.

הרושם שהתקבל בתערוכה מסוסקין היה, שהוא היה איש נעים שהסתדר עם כולם, תמיד היה בפיו סיפור או הלצה, ותמיד היה לו על מה לדבר עם הניקרים בדרכו. בעצם, הנושא הכי בולט שהיפנמתי היה בנוגע לצלמים המתעדים ומצלמים היסטוריה. בין אם זו היסטוריה של היישוב, התקופה, או היסטוריה אישית של אדם, משפחה, או ארוע, תמיד הצלם נתפס כדמות מרכזית מסביבה סובב ומתאגד הכל. ומתוך כך, הרוח הכיפית, העניין שיוצר הצלם והשיווקיות חשובה היא מאין כמותה.

שיחזור תמונתו של אברהם סוסקין

שיחזור תמונתו של אברהם סוסקין - הגרסא המודרנית

השבועות האחרונים, טילטלו את כולנו. מדינה שישבה דומם שנים על גבי שנים פתאום יוצאת לרחובות, לוחמת. מדינה שלמה צועקת די. מדינה שלמה? יש על זה ויכוח, אבל מה שברור הוא שאנשים רבים, עשרות אלפים אם תרצו, אנשים כמוני וכמוכם ששייכים למעמדות עד מעמד הביניים, החליטו לעשות מעשה, ובדרך הכי דמוקרטית למחות.

מהו בכלל מעמד הביניים?

מעמד הביניים הוא המעמד עליו מתבססת החברה המתועשת. התושבים במעמד זה הם, בדרך כלל, העובדים המאיישים את מרבית המערכות במגזר העסקי והציבורי, והם גם הצרכנים העיקריים של מוצרי הצריכה השונים בשוק. <מתוך וויקיפדיה>

בפועל כבר ב- 2007 (http://news.walla.co.il/?w=/1/1040846)היו נתונים שמעמד הביניים הצטמצם משליש לרבע.

כבר שבועיים אני יושבת עם עצמי ועושה חשבון נפש. שואלת איפה היינו עד היום? איפה כולם היו ב- 4 שנים האחרונות? איך לא שמנו לב שזה מה שקורה כאן כבר הרבה מאוד זמן?

אין לי את תשובת ההמון, יש לי תשובה משלי. אני שמתי לב. ופעלתי בנידון. במרץ. כבר מ- 2007, קצת לפני משבר הסאב פריים בארה"ב, התחלתי להרגיש איך המציאות לוחצת אט אט. כבר לא היה קל כבעבר לחיות חיים של אדם המשויך למעמד הביניים המשתכר משכורת מכובדת לכל הדעות. כמעט 8 שנים אחרי שהשתחררתי מהצבא, 4 שנים אחרי שחזרתי מארה"ב אחרי מגורים של שנתיים שם, ובעודי סקרנית ושמה לב לפרטים, התחלתי להרגיש שהמציאות משתנה. נהיה קשה. כבר אז השכירויות האמירו, ומצאתי עצמי שוכרת דירה בשולי העיר לא עוד במרכז תל אביב שעד אותה עת היה סביר לכל. אין לי תלונות. תמיד עבדתי, מגיל 12. דאגתי להצטמצם כשצריך ולהנות כשיש. אבל ב- 2007 שמתי לב שמשהו משתנה, גם עם מחירי הדירות, וב- 2008 החלטתי לעשות מעשה ולקנות דירה. לא שיכולתי להרשות לעצמי אז, אבל עברתי לגור אצל ההורים עד שהיא היתה מוכנה, חסכתי כל שקל, שיכנעתי אנשים להלוות לי כסף ובסוף, אחרי שנה וחצי היתה לי דירה משלי, כמובן עם משכנתא גבוהה בכ 100% מהממוצע שהיה נהוג עד אותה עת. טירוף לכל הדעות. והיום ניתן לומר – תודה לאל.

4 שנים שאני יושבת בארוחות ערב עם משפחתי וחברים ולצערי די מעכירה את האוירה מסתבר. מספרת לכולם איך המצב משתנה מיום ליום בארץ, איך המחירים עולים. מנסה לשכנע עד החצי השנה האחרונה ממש שצריך לרכוש נכסים ולחסוך ליום סגריר. מלבד הערות ציניות רק מעטים מחבריי הלכו בדרכי, ובדרך זו גם הכרתי חברים חדשים ויקרים שהיו שותפים לדרך אחרת. ב- 4 השנים האלו כתבתי פוסטים על נדל"ן וסיפרתי איך אני מכתת את רגליי בחיפוש אחר נכסים. לא סיפרתי על הצלחות רק על הדרך.

והדרך היתה קשה ועודנה. כל שבוע יש גזירה חדשה שמקשה עוד יותר על השרדות: בסופר, בקופת חולים, במגורים, בארנונה, במחירי החשמל, במחירי המים, מיסים עקיפים וישירים, מחירי הדלק, מחירי הגנים, מחירי החינוך, ומה לא. אכן. ההרגשה נוראית: אנחנו נכנסים לסופר לרכוש 5 מוצרים ולא יוצאים עם חשבון קטן מ 100 שקלים. כאחת שגרה בארה"ב וידעה ימים טובים יותר בהם אפשר לחסוך כסף בקלות, לעבוד פחות ולהנות יותר,המצב החדש בארץ מאוד הפתיע אותי. ועודנו.

אבל זה הזמן להבין שמלבד מדיניות של הממשלות באשר הן יהיו עד היום אשר השפיעו על המצב הכלכלי בו אנחנו נמצאים, היו עוד גורמים רבים שהובילו אותנו למצב הנוראי הזה. הגיע הזמן לכתוב פוסט שמסביר איך הגענו למצב הזה מחד, והכי חשוב איך אנחנו יוצאים ממנו, ואיך להזהר ובדרך לא לקחת כספים ממקומות שיפילו אותנו בהזזות התקציבים.

איך הגענו למחירי נדל"ן מופרזים? למה אנחנו לא יכולים לרכוש דירות יותר?

לכך אחראים מספר גורמים עיקריים ובראשם עליית הביקוש לדירות. שוק הנדל"ן היה מנומנם כ- 10 שנים ולא עמד בביקושים הגוברים:

1-       מספר משקי הבית בישראל גדל בעשור האחרון: הסיבות לכך הן עלייה במספר הגירושין, משפחות חד הוריות, והקידמה בה ילדים צעירים עוברים לגור מחוץ לבית.

2-       בספטמבר 2008 התרחשה קריסה כלכלית בארה"ב בעקבות משבר הסאב-פריים. בנקים להשקעות ומשכנתאות, וחברות ביטוח הודיעו על אי עמידה בחובותיהם ללקוחות ולנושים. ארה"ב התערבה באיחור, רק אחרי קריסתה של AIG והחלה להזרים כספים לחלץ אותה מהמשבר. הבורסה בארה"ב צנחה ואיתה שאר העולם במידה זו או אחרת, ואף הבורסה בישראל.

בעצם, זה הזמן לשאול איך נפילת המערכת הכלכלית בארה"ב, בלי להכנס לגורמים שם, השפיעה במידה כה ניכרת על המערכת הכלכלית בארץ? יש לכך המון סיבות, אחת מהן היא שייצוא רב של ישראל נעשה בשער הדולר, עם קריסת המערכת הכלכלית בארה"ב ממשלת ארה"ב הדפיסה כספים כדי לחלץ חברות מהמשבר מה שהוביל לשחיקתו של הדולר בנוסף לפרמטרים נוספים. כשנשחק ערכו של הדולר לעומת השקל הזמנות רבות בכלל בוטלו של ארה"ב מישראל או שערך ההזמנה ביחס לשקל נחתך ברבע יחסית לערכו החדש של הדולר. כך קרה שהבורסה נפלה גם בארץ וכספים רבים של משקיעים התפנו מהבורסה לשוק הדירות, זאת מכיוון שהתשואה מדירות היתה באותה עת מבטיחה יותר מהתשואה הבעיתית והמסוכנת בבורסה.

3-       מתוך כוונה למנוע מיתון ופיטורין המוניים ולעזור להאצת הצריכה במשק נגיד בנק ישראל הוריד את ריבית הפריים לשפל היסטורי, מה שאיפשר גם למשקיעים וגם לרוכשים לרכוש דירה עם תשלום חודשי שנמוך ממחירי השכירות. הנגיד עשה עוד צעדים רבים וטובים שאכן שמרו עלינו מעל קו המים, וזאת יש לציין לזכותו. שלא כמדינות אירופה או ארה"ב הכלכלה בארץ יש לומר שיגשגה בשנות המשבר ולא קרסה. עד כמה שניתן לומר זאת לאור השחיקה של המעמד העובד כאן. אולי לא נשאר לנו כסף פנוי אבל לפחות היתה לנו עבודה.

4-       כניסת כוחות חיצוניים לשוק: בשל מיסים נמוכים לקניית דירות ע"י משקיעים זרים, גלי אנטישמיות בצרפת והתחזקות של השקל הובילה משקיעים זרים לקנות דירות מרובות בארץ. הם ניצלו את הפער בין היורו לדולר וההזדמנות לקנות דירה ליום סגריר, הסתערו על דירת באזורי ביקוש מקורבים לים כמו תל אביב, אשדוד ונתניה.

אוקיי. ביקוש גובר מול היצע מדולדל בסופו של דבר הם אלו שהובילו אותנו למצב הקשה הזה.

אז מה עושים עכשיו? מה רוצים להשיג המוחאים?

אין לי מושג. אבל אספר לכם מה דעתי ומה צריך לעשות. נכון, כבר שנים שאנו בני מעמד הביניים נשחקים. היחידים שנושאים בעול המיסים, עשינו צבא ותרמנו למדינה ואז נכנסים משקיעים זרים וקוצרים את הפירות. משאירים דירות ריקות לא תשלום ארנונה אפילו ומבלים פה פעמיים בשנה. מלבד הגדלת ההיצע של הדירות עליה דובר המון, אני רוצה להתייחס לעוד נקודות שיש לחשוב עליהם. גורם נוסף שצריך לחשוב עליו הינו עצירת עצירת קניית דירות ע"י תושבים שאינם אזרחי מדינת ישראל. לאור חוסר ההיצע, עד שהמצב ישתנה חייבים לחוקק חוקים כנגד זה. את הארנונה כבר הגבילו למקסימום 6 חודשים בהם בעל דירה לא משלם ארנונה. לפחות שישאו בהוצאות הארנונה יחד עם שאר תושבי העיר.

בנוסף, ישנם היום דיבורים רבים על טייקונים, על המעמד העליון. הגיע הזמן להוציא את האימרות האלו מהמאזן. הטייקונים הם לא האשמים במצב שהגענו אליו ולקחת כסף מהם רק יהפוך את המצב הכלכלי לעוד יותר בלתי נסבל. היבטי מיסוי למשקיעים ויזמים הם מורכבים, אבל אני ממליצה לקרוא את המאמר הבא: http://www.israeleconomy.org/hebrew/policystudies/ps51heb.pdf שמדבר על איך מיסי חברות גבוהים חוסמים לנו את הכלכלה, ובקצרה אומר שאם יגבירו את מיסי החברות כדוגמא שעדיין מאוד גבוהים לעומת מדינות אחרות בעולם, הדבר יגרום לבריחת חברות מהארץ, פחות מיסוי ופחות עבודה לנו, המעמד המוחה. זה הדבר האחרון שהיינו רוצים שיקרה. תצטרכו לקרוא ולהיווכח בעצמכם.

הדבר החשוב ביותר בבואנו לדרוש חברה סוציאליסטית היא לשמור על הפיקוח הממשלתי. שלא נסבול עוד 10 שנים מחסימה של החופים בארץ ע"י בניית הולילנדים חדשים כדוגמת הפרויקט הניבזי בירושלים.

ומה עם התשתיות? נראה לעיתים כאילו מאיצים בנו לגור בפריפריה, נכון לדצמבר 2012 גם אני עוברת לגור בפריפריה, אבל עד אז אני נושאת עיניי לממשלה ומקווה שיהיו תשתיות תחבורה רציניות וראויות יותר שיביאו אותי לעבודה הנוכחית שלי באזור המרכז.

דבר נוסף הוא: שבבואנו לרצות הורדת מיסים, עלינו לחלק את המיסים לשכבה כמה שיותר נרחבת. מגזרים שלמים שאינם משלמים היום מיסים מכיוון שאינם יוצאים לשוק העבודה צריכים אחת ולתמיד בעידוד הממשלה להפסיק לקבל דיבידנדים ממשלתיים או תשלומים אלו או אחרים על חשבון המיסים שלנו. גם דתיים יכולים לצאת ולעשת שירות לאומי כשנתיים-שלוש ולתרום לחברה. גם ערבים ושאר מיעוטים שביחד מהווים יותר מ- 50% מהחברה שלנו. וגם הם צריכים לצאת לשוק העבודה ולעבוד. כולי תקווה שהממשלה הבאה תהיה ממשלת אחדות שלא ניתלית על 20 המנדטים של החרדיים, וככה לא נצטרך יתר להכנע ללחצים פוליטיים ולשים לזה סוף.

אז כן, יש מה לעשות כדי להשאר בארץ המובטחת, ובבואכם למחות הערב, אנא תזכרו שהאויב היא לא רק הממשלה, כל הממשלות לפניה תרמו למצב הנוראי אף יותר. ואולי בכלל אין אויב אלא רצון אמיתי לשיוון, וקריאה נרגשת לכל המגזרים שיבואו, ויעבדו יוציאו אותנו מהבוץ הזה שנקרא מיסים. שיפסיקו להיות לעול. ושיקחו חלק באחראיות החברתית למצב הכלכלי שהגענו אליו. אמן.

התמונה צולמה ע"י מאיר פינטו, בעלי האהוב.

ביום חמישי האחרון, בזמן שאלון כרמל היה "במחתרת" או בכינרנט,

(האי כנס השנתי והכה מוערך של ד"ר יוסי ורדי בכנרת),

הגשתי עם עומרי אריאב ויניב פלדמן את טכנופוביה, תוכנית ההייטק של הרדיו הבינתחומי.
מסתבר שלהגיש ברדיו זה לא כל כך פשוט ונוגד את כל כללי הנימוס האפשריים
ב- 20 דקות הראשונות דיברתי ממש מעט עד שעומרי ויניב הסבירו לי בין לבין שזה לא יעבוד אם אני לא אתפרץ פשוט לשידור.

אז, זו התוצאה.

אשמח לשמוע מה דעתכם!

הזדמנות להודות לעומרי ואלון שאיפשרו לי לדבר ברדיו על נושאים כל כך אהובים!

אתמול בערב השתתפתי בתוכנית הרדיו של אלון כרמל @aloncarmel ועומרי אריאב  @omriariav ברדיו הבינתחומי, הנקראת "טכנופוביה".

היינו המון אנשים, כולם מתכנתים בתוכנית שהוגדרה כספיישל מועצת החכמים: יוסי טאגורי, ערן קאמף, אריק פריימוביץ' ופאבל יוסיפוביץ.

בעצם יצרנו שם מלחמת עולמות בין שפות תכנות, כל אחד היה צריך להגן על השפה שלו.

דיברנו שם על Ruby on Rails, Phyton, C++, C#, Objective C וכמובן טכנולוגיות שונות, גיקים או לא?

הזדמנות להודות לאלון ועומרי על ההזדמנות, ממש נהנתי אתמול!

רוצו לשמוע את הפודקאסט, ובכלל אם אתם אוהבים טכנולוגיה, אל תפספסו כל יום חמישי ב 20:00 בערב ברדיו הבינתחומי!

פרק 2 של מועצת החכמים:

כדי לספק את התאבון של אותם יוזרים שעדיין לא ראו את הממשק, אני שמה כאן תמונה:

אבל תקוותי היא שעוד רגע תשובו לכאן לקרוא קצת מעבר להסבר של איך נראה הדפדפן החדש שבקרוב ממש יונח על שולחן העבודה שלכם, אם לא הונח כבר, בצורה ויראלית שאופיינית לעולם הרשתות החברתיות.

@einatmeyron כתבה לי אתמול שיותר שיקי לקבל הזמנה. ואכן שיטת ההפצה של הדפדפן החדש מבטיחה את ההפצה המהירה שלו, מפה לאוזן, און ליין. כדי להוריד את הדפדפן החדש לשולחן העבודה שלכם תצטרכו להרשם באתר של RockMelt ושאחד החברים שלכם יאשר אתכם.

מישהו אמר שיווק ויראלי?

בהתחשב בכמות המשתמשים שיש היום בפייסבוק נראה כי כבר בשיטת ההפצה, בין חברים, בה בחרו היא מבטיחה, ותגרור אחריה מספר יוזרים רבים בצורה כמעט מובטחת. כשיש לאחרים דבר אקסלוסיבי שאינו באמתחתך סביר להניח שתרצה אותו יותר. יותר סקסי לקבל הזמנה מסתם להרשם לאתר ולהוריד את הדפדפן למחשב האישי שלנו עצמאית. כאשר לכל החברים שלך יש ולך אין, תנסה להשיג את זה ולצוד את זה כך שברגע שתקבל את זה, כל כך תהנה יותר…

כבר במבט ראשוני, כמשתמשים אנחנו נכנסים עם דפדפן החדש לעולם שאנחנו כבר מכירים. הדימיון המוחלט של RockMelt לדפדפן של גוגל – הכרום, מבטיח לנו היוזרים שימוש במוצר שאנחנו למעשה כבר מכירים, משתמשים בו ובנוחות מירבית יש לציין. ואכן RockMelt בנוי על Chromimum שזו מערכת קוד פתוח של גוגל. וזהו בעצם הבסיס של הדפדפן החדש, המאפשר לנו לעשות את הפעולה הבסיסית ביותר בעולמנו האינטרנטי – גלישה.

ביל גייטס אמר פעם give them what they want ו- RockMelt אכן נותנים לנו היוזרים כל מה שאנחנו צריכים בפלטפורמה אחת: אפשרות גלישה, חיפוש, ואיחוד עם הרשתות החברתיות שאנחנו חברים בהן. בהתחשב בכך שפלטפורמת הגלישה החדשה שמספקים לנו אף מנוטרלת פרסומות באפשרות החיפוש שלה, המבוססת על תוצאות החיפוש של גוגל, הייתי אומרת שמישהו בגוגל צריך להתעורר.

מדהים לראות איך RockMelt איחדה לפלטפורמה אחת את כל הדברים שאנחנו משתמשים בהם יומיומית, בצורה נוחה יחסית. אבל לעין המעט יותר חוקרת, נראה תמוה איך היא למעשה גונבת לפייסבוק את היוזרים מתחת לפני השטח. כדי להתחבר לראשונה לרוקמלט תצטרכו לתת את השם והססמא שלכם בפייסבוק. רוקמאלט עוטפת למעשה את כל הפיצ'רים הבסיסיים של פייסבוק לתוך התוספים בפלטפורמה שלה. גם הצ'אט הלא מתוחכם במיוחד בשלב זה, מקבל מראה חדש משלו, וכתוצאה מפנייה אליכם בפייסבוק ייפתח חלון צאט במרכז הדפדפן כחלון חדש.

הנושאים המעט מוטלים בספק שמצאתי עד כה בפלטפורמה החדשה מתרכזים בנושא של איחוד הרשתות החברתיות שאנחנו חברים בהן באופן קצת מפתיע שאינו מוטמע בפלטפורמה עצמה ואף מנוטרל מחשבה עתידית על איחוד אותן רשתות החברתיות לאיזושהיא תצוגה חדשה של RockMelt, ומופיעים כרגע כתוספים, כ add-ons לדפדפן. בנוסף, אני מתארת לעצמי שאם יש למשתמש המון המון חברים בפייסבוק התנהלות בדפדפן עלולה להיות מעט איטית ומסורבלת בעיקר אם החברים והמשתמש מנהלים בינהם שיחות מרובות בצ'אט. דמיינו לכםמשתמש עם אלפי חברים וחלונות צ'אט שקופצים לו לדפדפן בכל עת.

גאונות כבר אמרתי?

הדפדפן החדש הוא בבחינת גאונות בעיניי. אני לא מפחדת להגיד את זה. הנה קמה חברה שנותנת לנו בדיוק מה שאנחנו צריכים, ולא באמת גונבת את חזונה של חברה אחרת, מה שנקרא – Intellectual Property. הרי גם לפייסבוק יש API שניתן להתחבר אליו ונראה כי RockMelt עושה את זה באופן חוקי, וגם בתוצאות החיפוש של גוגל נראה כי ניתן להשתמש. אבל עצם האיחוד הזה בין חיפוש למשתמשים והנתונים החברתיים עליהם יכול להיות הרסני כלפינו היוזרים.

תארו לכם רק איזה כח יהיה לחברה שתאחוז בידה הצטלבות של המידע הבא: מי אנחנו, מי החברים שלנו, לאיזה אתרים אנחנו גולשים, ומה אנחנו מחפשים. נניח שאותה חברה תדע את העדפות החיפוש של מנכ"ל מפורסם של חברה כלשהיא שנסחרת בשוק, או אפילו של אנשי מפתח בחברות בשוק ההון, המידע הזה יכול להיות שווה הרבה כסף תרתי משמע. לא רק בגלל הכח הפירסומי הרב שיש בכך, ועל כך בהמשך, כי אם הידע הזה יכול להיות שווה הרבה כסף אם ירמוז לנו למשל באיזו חברה כדאי לנו להשקיע בבורסה, מהן המגמות השולטות בשוק, מה מעניין אנשים המפולחים לגילאים מסוימים. ומעבר לכך מה מעניין אנשי מפתח ספציפים, שיש להם אולי תפקידים השולטים בשוק בצורה זו או אחרת.

יש לציין לגבי עניין הפרטיות שכבר עכשיו, פירסמה RockMelt באתר הבית שלה הצהרה שמאוד חשוב לה עניין הפרטיות של יוזרים. וכן הבטחה שאין להם כוונה לאסוף על המשתמשים מידע, או להוסיף מודעות פירסומיות, לא כעת ולא בעתיד.

להאמין להם או לא, זו כבר החלטה של כל יוזר ויוזר, מעבר לזה, יש לנו דפדפן חדש לשחק איתו ולהנות ממנו. סה"כ לנו המשתמשים יש כרגע ביד דפדפן שמשלב את כל מה שאנחנו באמת רוצים.

הרבה פעמים יש לנו תובנות שהיינו רוצים לצעוק באותו הרגע. לרוץ ולשתף בהן את העולם. לדאוג שכולם ידעו ויפעלו לאור התובנה החדשה שלנו. זו לא תובנה כזו. מה שאני הולכת לכתוב בפוסט הזו הוא רק כתבה ראשונה באוסף של תובנות שמתבשלות אצלי בראש כבר מזה זמן. ואיך לומר? רציתי לשמור אותן רק לעצמי

יש משהו שמשותף לכל מי שקורא את הפוסט הזה עכשיו. ישנו ספר אחד,שאם לא קראתם בטוח שמעתם עליו.
כמובן שאני מדברת על הספר אבא עשיר אבא עני (Rich Dad Poor Dad) שיצא כבר לפני עשר שנים. בספר רוברט קיוסאקי (Robert Kiyosaki) מתאר חשיבה שונה מחשיבתם של השכירים ובעלי העסקים הקטנים, הוא למעשה מתאר גישה שעל פיה: הכסף צריך לעבוד בשבילנו ולא להיפך.

אמן.

שיקום ישראלי אחד שלא חולם על הרגע שבו הכסף יעבוד בשבילו, אחד שהרעיון לא קוסם לו, ואחד, שמאז שקרא את הספר לא אורב בסיבוב למי שרק יעז לעבוד עליו ולהגשים את החלום על חשבונו.

כולנו היינו עדים למשבר הכלכלי העולמי שהחל אי שם בארה"ב בשנת 2007 כמשבר הסאבפריים והתפרס לאחר מכן לכל העולם. מבלי לדון בסיבותיו של המשבר, אזכיר רק כי דקה לפני שהכל התפוצץ היתה גאות כלכלית עצומה בארה"ב שהתבטאה גם בעלייה בצריכה של משקי הבית וגם בועת נדל"ן גדולה מאוד שהתפוצצה בסופו של דבר כאשר אנשים לא עמדו בהתחייבותיהם לבנקים.

והנה משהו מאוד מוזר קורה לאחרונה, אבל לא באמריקה הרחוקה. כאן בבית. כמעט סנסציוני אם תירצו. למי שמסתובב בשוק ומחפש נכסים לקנייה או מוכר נכס משל עצמו, ולמי שרק מרפרף מידי פעם ביד 2 כדי לבדוק את הדופק של השוק, או לראות האם ידו משגת קנייה של נכס משלו, אתכם הנתון הזה לא יפתיע.

ישנה עלייה של עשרות אחוזים במחירי הנכסים. אני לווא דווקא מדברת על מחירי קנייה אמיתיים. אלא למחיר שאותו דורשים בעלי הנכסים. אז מאיפה מגיעים מחירי הנכסים המוצאים? לא אלעה אתכם בפרשנות כלכלית והסברים מזוויעים ומגוחכים על חוסר קרקעות או חוסר בהיצע. ההסבר שלי הינו פשוט למדי. מחירי הדירות מגיעים ישירות מהאגו של הישראלי המצוי.

לפני שנתיים היתה הפעם הראשונה שהתחלתי להתנסות בתופעה הזו בעצמי. לפני זה פשוט לא היתה לי ההכרות עם תחום הנדל"ן. נפלתי עליו ביום בהיר אחד והרצון ללמוד ולהתנסות רק גובר ככל שאני מכירה אנשים שזו דרך חייהם וככל שאני מתנסה בו בעצמי.

התופעה היא כזו: אתה מחפש דירה באזור מסוים. מוצא דירה שנראית לך, והולך לראות את הדירה. אבל אתה לא היחיד. כנראה שעוד רבים אחרים התקשרו כי אם אתה מישהו שמחפש משהו טוב באזור טוב…אתה לא היחיד כמובן. כמו לרדוף אחרי בחורה, הא?

כשאתה כבר מגיע לדירה במקרה הטוב אין שם עוד "מתחרים" ויוצא לך לדבר עם בעל הדירה, במקרה היותר טוב היא כבר לא נמכרה ואתה שואל את בעל הדירה לגבי המחיר שלה. אם הנכס באמת מעניין ובאזור טוב, ברגע הזה בעל הדירה מסתכל לך בעיניים בלי למצמץ ואומר לך מחיר שונה לחלוטין ממה שכתוב במודעה. רק שזה שונה בכמה אחוזים מעל המחיר המקורי שכתוב במודעה.

איך זה קורה? האגו הישראלי. אולי השכן בבניין מכר את הדירה שלו ובמקרה עלה במדרגות עם בעל הדירה שאתה מעוניין בה. כמובן שהוא אמר לו מחיר הרבה יותר גבוה ממה שבאמת היה בפועל. מוכר הדירה מתנפח מעט ואומר שברור שהדירה שלו שווה יותר ומעלה את המחיר. ואז מתחיל המרדף אחרי יד 2.

עם חיפוש של לא יותר מכמה דקות כל בעל דירה יכול למצוא עוד דירות עם פרופיל כמו שלו. ואז מתחיל המכרז. מישהו פרסם את הדירה שלו ב- 50K יותר מאשר את הדירה שלך. אז אתה מוסיף 70K. ואתם יכולים לתאר לעצמכם איך זה ממשיך.

מה שבטוח, וזאת לאחר חקירת שוק מלאה בכמה חודשים האחרונים, מחיר הפרסום אינו מחיר המכירה האמיתי. תארו לכם עולם בו מחיר ה- X, מחיר של דירה בעלת פרופיל מדויק לדירה שאותה אתם מחפשים, ידוע. בעולם כזה אם הייתם קונים מתחת למחיר ה- X יכולתם למכור את הדירה ולעשות אקזיט לא רע. אם קניתם מעל מחיר ה- X אז איך לומר…עשו אקזיט על חשבונכם. אז איך נדע מה מחיר הדירות באזור שאנחנו מעוניינים בו?

על כרמן שמעתם? כרמן הינה מערכת ששמורה היטב ברשות המיסים ורצו לשמור אותה מפני הציבור עד היום. כרמן הינה "כרטסת מאגר נתונים". מאגר הנדל"ן הגדול ביותר או אולי היחידי שישנו בישראל. המאגר מכיל עסקאות נדל"ן שנעשו ועוד פרטים על דירות: תיאור הדירה, קומתה, סוגי החניות, שנת הבנייה, החיפוי החיצוני ועוד.

לאחרונה דובר רבות על חשיפת המאגר לציבור הרחב.האם אנחנו באמת בפני מהפכת מידע אמיתי לטובת הציבור? האם אנחנו סוף סוף נחשף למחיר ה- X האמיתי של דירות? כפי שהמצב נראה כרגע עוד ארוכה הדרך.

נתחיל בכך שכיום כל עו"ד שמעורב בעסקת רכישת מקרקעין מתחייב למלא טופס מש"ח עד כ- 50 יום מיום ביצוע העסקה. את נתוני המש"חים אמורים פקידי רשות המיסים להקליד למערכת כרמן. נניח שהדבר נעשה מיד בעת מסירת הטפסים והרי לכם מאגר לא רלוונטי במנוחים של זמן.

מלבד הזמן, ברור שלרשות המיסים יש אינטרנס אחד ברור לקבל את המס על השבח והמכירה של המקרקעין בזמן ועל כן אין הקפדה על שאר הפרטים בטופס המדובר.

האם מידע כזה, גם במידה ויהיה זמין ואמין אכן נחוץ לציבור הכללי? האם מידע כזה ישנה את פני שוק הנדל"ן בארץ? לדעתי אף לא במהום. אשווה את הדבר לכל מידע אחר שיש לנו זמין היום באינטרנט. אם זה מידע על אנשים, או אפליקציות או מכשירים או כל דבר אחר. ועדיין רבים הם האנשים שלא עושים שימוש בפרווילגיה שניתנה להם ובמידע הזה שרחוק מהם אך במרחק נגיעה.

נכון. עסקה נדל"נית הינה הגדולה ביותר שאדם ממוצע יעשה במהלך חייו. ועדיין, כפי שהיום אנשים לא מבררים מי עומד להיות השכן שלהם בדירה החדשה, מי הועד בבניין, האם ישנם דברים שהם צריכים לדעת עליהם מבעוד מועד, כך גם לגבי מחירי הדירות. נכון, אף אחד מאיתנו לא רוצה להיות פראייר, אבל ישנם דברים שמושרשים בנו כה חזק, שלעיתים נעדיף לשים את ראשנו בחול כבת יענה מאשר להסתכל לנתונים בעיניים ולהתחיל לשנות את שיקולנו, העלולים להשפיע על מהלך חיינו וחיי יקירנו.

אם שואלים אותי, כשאני עושה סקר שוק על שכונה מסוימת בה אני מעוניינת לרכוש נכס, אין סיכוי שבעולם שאשתמש בנתונים כנתוני מערכת כרמן בכדי לבסס עליהם את שיקוליי או בכדי לקבוע את מחיר ה- X של נכסים בשכונה. כמו כל דבר אחר, אמצא את המחיר דרך הרגליים.

לפני כחודש בערך קיבלתי מייל מדרור גיל על האי – כנס הקרב ובא בשמונה בינואר. הנושאים מייד קסמו לליבי והמוטו של אומנות וטכנולוגיה תחת קורת גג אחת הבטיחו את השתתפותי ב- IMGinE Unconference שהיה בהחלט האי-כנס הכי מאורגן-ספונטנית שראיתי.

צוות המארגנים של הכנס כלל את: דרור גיל (מייסד ומנכ"ל Gamdala), היזם דידי נישליס (שזכה לא מזמן בתחרות יזמים בסטנפורד), יוסי ורדי (בהנחה שאין צורך להרבות בהסברים) וארז ישכרוב מנכ"ל מכללת תילתן בה התקיים הארוע.

כבר בכניסה למכללה אפשר היה להבחין בספרה הבלתי קונבציונאלית והעיצוב המעניין שנדמה היה כי נבנה בשתי ידיים ונתן השראה רבה ליום כולו. נכון באנו לאי-כנס, נכון ידברו פה על טכנולוגיה, אבל איך שלא תסתכלו על זה התחום מלא ביצירתיות וחשוב לזכור מאיכן הכל התחיל.

עוד נכונו לנו ביום הזה תלת מימד, סייבר ספייס, פרויקטי-צילום, ושאר ירקות, אבל המיקום בו נערך הכנס הזכיר לי מאיפה הכל התחיל, פעם, כשעוד היינו כותבים על נייר, שהיינו בונים מודלים מקרטון. יצירתיות ויזמות הינם מנת יומו של אומן באשר הוא אומן, ומכאן שזה מקום מעניין וראוי.

הגענו בשעת בוקר מוקדמת יחסית לתל אביבים, ומכיוון שהאי-כנס נערך בחיפה נכונה לנו נסיעה לא קצרה. איך שנכנסנו קיבל את פנינו בחיוך מאיר דרור גיל ונדהמנו לגלות איך 200 איש קמו כל כך מוקדם ביום שישי בבוקר והתקבצו להם במבנה המקסים הזה, היום נראה מבטיח, ונורא נהניתי ממפגש עם אנשים שלעולם לא פגשתי קודם ובקלות מצאנו נושאי שיחה ועניין משותפים.

כל המשתתפים שהציגו נרשמו ספונטנית על הקיר המיועד לכך והתחלנו ביריעת הפתיחה בחדר הצילום שנמצא במרתף במכללה והיה גדול דיו כדי להכיל 250 איש שכבר התאספו.

דרור גיל פתח בהסברים על מה זה בעצם אי-כנס וסיפר קצת על המארגנים עד שעלה יוסי ורדי לבמה וכרגיל התאפיין בחוש הומור יוצא דופן שתמיד, אבל תמיד מבהיר את הנקודה. הוא סיפר שהשלושה וחצי שבועות שלקח לארגן את האי-כנס משול לאדם שהסתרק 3 וחצי שעות בשביל המראה הפרוע, לי זה ישר העלה חיוך על הפנים.

ורדי הדגיש את החשיבות שיתנו את הבמה לכל אדם שרוצה להגיד משהו הוא כינה זאת "כשתיית חמצן" והדגיש לא לשתות את החמצן של האחר, לתת מרווח, מראש הוא החמיא לדוברים העתידיים של האי כנס ואמר שכל מי שידבר הוא תותח ובעל אומץ, והדגיש שאם יש אנשים צעירים יהיה נפלא דווקא לשמוע אותם, כי מי שאינו מנוסה יוצא ממנו הדברים הכי אותנטיים וחדשנים. יוסי המשיך להצחיק תוך כדי העברת המסר והתוויית כללי היום ושליחת האנשים להצביע ברגליים שילכו לשמוע כל נושא שמעניין אותם, שהרי בשל ריבוי ה workshops והדוברים התרחשו 3 הרצאות במקביל בשלושה חדרים שונים.

The Human Dynamo

החדר הראשון שנכנסתי אליו היה חדר המג'נטה, בו הציג בני זקס, בסביבה סטרילית בעזרת מקרן ומצלמה פשוטה (אינפרה אדומה ב- 10 יורו), מיצג תלת מימדי, חוויתי ואינטרקטיבי. בחדר היו אנשים שעמדו איש איש בתורו מול מסך שהציג גלגל תלת מימדי שהסתובב על פי התנועה של האנשים. התנועה אף קבעה את התאורה ואיכות הסאונד. מעל הטכנולוגיה המדליקה היה נראה שהאנשים בחדר מאוד נהנים להתנועע, ומתוך שיחה עם זקס הוא שיתף אותנו בסיפור אישי ומרגש על ילדה בכסא גלגלים שהצליחה לעשות בפעם הראשונה אינטרקציה עם גופה אל מול המיצג. זקס הסביר קצת על הטכנולוגיה שהשתמש בה בשימוש במצלמה האינפרא אדומה, שעושה באמת סבסטרקציה של הרקע השחור ומסננת קרניים וכך נוצרת צללית לבנה של האדם המתנועע, התוכנה עושה חישוב של ממוצע הסיבובים וכך נוצרת תנועה על ציר ה X וציר ה Y.

בשלב הזה נכנסתי לחדר שהציגו בו את הסקנד לייף ב Hippo Open Sim Viewer

הייתי בחדר רק כמה דקות כדי לראות התנועעות  תלת מימדית במרחב הסייבר ספייס הנשלטת על ידי ממשק משתמש מיושן כבר יחסית, למעשה זו היתה הדגמה ולא כניסה אל מאחורי הקלעים אל הסיפור של איך זה באמת נעשה טכנולוגית. אני חושבת שכבר מזמן יוזרים החלו להבין שסייבר ספייס כאמצעי שעוזר לחוש את העולם, מעין רשת מוגבלת שלעולם לא ניתן ליפול ממנה, הינה מקום מוגבל, ללא תחושת זמן או מרחב אמיתיים. אמנם חלה התקדמות אמיתית מתצוגה של מרחבים לינאריים ועדיין אותו מרחב וירטואלי מספק אך ורק הפעלת אבטארים שהם המציאות של המפעיל\גולש אבל ברמה הפשטנית שלהם הם לעולם לא יחליפו תחושה ומגע ופגישה עם אנשים אמיתיים.

המציג הבא בחדר הינו אבי רוזן שבאמתחתו מספר פרויקטים לא מעטים מה 20 שנים האחרונות, בינהם 35אלף סרטונים המתעדים את חייו ורווים ארט וטכנולוגיה. רוזן הראה דוגמאות בינהם דוגמת סייבר ספייס אינטראקטיבית, והעלה לסדר היום את השאלה מיהו אומן? מהי בעצם יצירה? אבי רוזן מציג גבולות עמומים לשאלה מיהו אומן ואמר שאם פעם זה היה ברור, היום בעידן הדיגטלי מיטשטשים מעט הגבולות. כשמדובר על יצירה שכל לחיצה רנדומלית בה מעלה יצירה אחרת, האם המשתמש הינו אומן? האם המחשב אומן? למחשב שתוכנת בצורה מסוימת בעצם גם יש חלק ביצירה גם אם הכל נשלט בידי אדם.

היצירה המרתקת ביותר של רוזן הוא פרויקט שאומר שכולנו מרושתים, הוא סרק חלקים נבחרים מגופו והציג אותם בשיטה של שכבות GIS על פלטפורמה של Google Earth השכבות התפרסו על פני כל הגלובס, ומייצגות גם שכבות אינטרקטיביות, כך שכל אחד יכול ללחוץ על גבי הסרטון ולהגיע למקומות שונים ומשונים…כך יצר רוזן יצירה לא לינארית בה כל אחד בונה לעצמו את האומנות שלו, הצרכן הופך להיות חלק פעיל ביצירה וחוות אותה בדרך אינבידואלית השמורה רק לו.

בכנס הוצגו פרויקטים רבים. בהחלט קצרה היריעה מלתאר את כולם, מה גם שמספר הפרויקטים הגדול והצגתם המקבילה איפשרה לי לראות רק כשליש מהמיצגים. ניתן לראות דוגמאות נוספות כאן

ולקינוח אספר על הפרויקט שהרשים אותי מאוד בתחום ה Time Lapse הפרויקט עדיין לא יצא לאוויר העולם והוצג חד פעמית באי-כנס, אבל אספר עליו מעט ואשאיר טעם של עוד עד המועד של הצגתו המוחלטת: מדובר בפרויקט צילום של אדי פיורסטיין (מעצב מדיה אינראקטיבית) ואחיו  שלא הגיע לאי-כנס.שניהם גרים קירבת מקום לכיכר הבימה שעוברת שיפוצים החל מ 2007 ומכאן נולד הפרויקט של כיכר הבימה.

אדי ואחיו בנו מתקן על מרפסת של דירה שעליו הם מחברים את המצלמה שלהם בדיוק באותו מיקום מאז תחילת הפרויקט. כל יום הם מצלמים מספר תמונות שלבסוף מתחברות לסרטון שמוצג במהירות גבוהה ומציג את כל השינויים שחלו בכיכר למען הפרויקט הזה. כפי שידוע לי הסרטון שהציג אדי באי כנס כבר לא ברשת ויוצג שנית רק בסוף הפרויקט, ואז אני מבטיחה להציגו כאן. הסרטון רץ במהירות גבוהה מאודמה שהופך את כל השיפוץ בכיכר למלא חיות. מצאתי דוגמה באדיבותו של רון שושני רק כדי שתבינו במה מדובר.

בסיכום הארוע חזרנו לחדר הצילום, דרור ודידי עלו על הבמה נירגשים מהיום שהיה והודו לכולם :"זה לא אנחנו זה אתם" נשמע על גבי הבמה כמספר פעמים וכמובן שהודו ליוסי ורדי על ההשראה וארז מתילתן על המקום.

אני בהחלט רוצה להודות לדרור, דידי ארז ויוסי על ההזדמנות הנפלאה להיות חלק מיום רווי השראה, כיף ועניין כמו שהיה ה IMAGinE עבורי. הפורמט של ה Unconference נתן במה לאנשים שלא הרצו בעבר, אולי אלו עם הפחות בטחון אבל שיש להם מה להגיד ולהעביר הלאה.

מסתבר שתוכן הוא לא רק מילים ושגם האינטרנט רווי בתוכן אחר, ארטיסטי מעט, טכנולוגי אולי אף יותר מהממוצע והכי חשוב, רווי בצבעים.

מארגני האי-כנס

תודה ל מאיר פינטו שצילם את רוב תמונות הכנס. לאלבום התמונות המלא מהכנס לחץ כאן

לינק לכתבה ב"כלכליסט" על הכנס

וואו, אנחנו כבר ממש שבוע וחצי לסיום בתחרות ה- case study  של  דה-מרקר

על מה מדובר בעצם…?

דה מרקר מארחת תחרות כ- 3 חודשים שפונה לאנשים שעושים MBA  ומציבה בפניהם אתגרים עיסקיים ודילמות אמיתיות מעולם העסקים. ניתן להרחיב את הידע על התחרות בלינק הבא: http://mba.themarker.com/about.asp

מלבד ההזדמנות הנפלאה הזו דה מרקר בשיתוף עם אתר יד2 נתנו הזדמנות לקוראי העיתון להשתתף בתחרות שנקראת "סוגיית הזוגיות של יד 2" בה כל מועמד מעלה סרטון שמתאר איך לדעתו ניתן לשפר את הקונספט של אתרי היכרויות ולעשות את האתר של יד 2 יותר חדשני והכי חשוב יעיל לאנשים שרוצים להכיר.

גם אני השתתפתי בתחרות והעלתי סרטון, ואני אשמח לפרט מה הרעיון שעומד מאחורי הסרטון שלי בפוסט הזה.

הרעיון שלי רוצה לפתור 2 דילמות שעומדות בפניי אנשים שמשתמשים באתרי היכרויות וככזו שהייתה משתמשת בעבר אף אני נתקלתי בהן.

בעצם עד היום בכל אתרי הכרויות שקיימים בארץ לא הייתה הזדמנות לראות מי האדם שאיתו אנו מדברים בתוך הפלטפורמה של האתר. יכולנו להחליף מספרי טלפון ולדבר בטלפון, אולי להתכתב קצת ולצ'וטט אבל עניין הפגישה העיוורת – בליינד דייט שכולנו כה חוששים מפניה היתה בלתי נמנעת.

בנוסף, יצא לי פעמים רבות להכיר אנשים שהאתר מצא ביננו התאמה זו או אחרת, שגרים רחוק פיזית מהמקום שבו אני מתגוררת.

ההצעה שלי היתה לעשות צ'ק-אין וידאו דייטינג.

בצ'ק אין וידאו דייטינג האתר יספק לנו פלטפורמת וידאו יציבה ותפלטר עבורנו אנשים שגרים בסביבת מגורינו עבור רדיוס שנבחר. כבר היום יש את הרעיון של בחירת אנשים על פי רדיוס, ולכן השיפור הוא שניתן יהיה לציין ידנית כל פעם מחדש על פי האזור שאנחנו נמצאים בו איפה אנחנו רוצים להכיר אפילו ברזולוציות של השכונה שבה אנחנו מתגוררים. בנוסף אפשר להשתמש בתכונות של פלאפונים כדוגמת האייפון כדי לאתר אוטומטית את האדם שנמצא לידינו ולהציג מפהשל המחוברים כרגע לאתר על פי האזור שנגדיר למערכת.

אני אשמח אם תכנסו לסרטון שלי בלינק הבא ותצביעו עבורו, כל קול קובע וכדי לשמור על המקום שלי בתחרות אני זקוקה לכם! אשמח לשמוע מה דעתכם?

הקליקו על הלינק הבא, הוסיפו את האימייל שלכם בתיבה מצד ימין למעלה, ליחצו "אהבתי" ואל תשכחו לאשר את ההצבעה באימייל שלכם…רוב תודות! הקליקו: סרטון שהכנתי לתחרות של דהמרקר

והנה הסרטון…

התחלתי את הבוקר אי שם ב- 5:19 דקות קצת המומה מהשעה, קצת מקוררת אבל עם המון אנרגיות ליום לפניי, השתתפות ועזרה בכנס #140conf  :

כשאני שמה פעמיי לכיוון ארוחת בוקר קצת לפני הכנס של ג'ף פולבר במכללת אפקה. הראשון שראיתי היה מל רוזנברג הדיקן של מכללת אפקה שקיבל את פניי בחיוך רחב והמבשר על הבאות.

הכנס דיבר על המון נושאים, תלוי את מי שואלים. לרוב הפלטפורמה שהייתה משותפת לכולם אכן הייתה טוויטר, אך בעיניי, זה אינו הנושא המרכזי של הכנס.

ג'ף פתח את הבוקר עם האג'נדה שלו. מה שנקרא the state of now. ג'ף מדבר על מה שאנחנו חווים עכשיו ובעיקר על מה מצפה לנו, מה הדבר הגדול הבא?!

בהחלט שאלת ה"מיליון דולר". ואם לתקן, שאלת האקזיט הבא שיכול גם להגיע למיליארד.אני לא בטוחה שמי מאיתנו שהשתתף אוחז כרגע בתשובה, אבל אספר מה חוויתי בכנס המדהים הזה, איך הרגשות שלי השתנו מהתרגשות וציפייה, להזדהות ושמחה, וגם לכך שהדברים והדוברים נגעו בי באמת. ולבסוף, אביא מספר הארות מהיום הזה ואולי קצת על מה מצפה לנו.

אז הכנס התחיל קצת בהיסטוריה, אם אפשר לקרוא כך ל ICQ של יוסי ורדי למי שלא מכיר את את הסיפור על האקזיט שעשה ורדי, הגורו של האינטרנט בישראל עם ICQ הגיע הזמן לקרוא על כך. היה לי הכבוד לשבת ליד ורדי בשורה הראשונה, והתרשמתי שהוא אדם שלא עושה הנחות ובעל סטנדרטים מאוד גבוהים ועם זאת בעל חוש הומור לא רע בכלל. הוא המליץ לי לקצץ פאנל מסוים ב-5 דקות כדי שנעמוד בזמנים, "זה חשוב" הוא אמר. ואני עם גורו לא מתווכחת. אני חושבת שלהראות לכל היזמים את ההיסטוריה ועוד מכובדת שכזו קצת גובל בהיסטריה, כאילו שמו לנו שלט שאומר: זה הרף חברים, אנחנו רוצים לענות היום על שאלת המיליארד דולר, ולא בטוח שהארות כשלעצמן יספיקו הפעם.

בהמשך הופיע גיא זוהר מגיש ה"יום שהיה" בערוץ 10 ואיש עיתונות ותיק ומוערך. זוהר משתמש הן בפלטפורמה של טוויטר והן בפלטפורמה של פייסבוק כדי להיות בקשר עם הקהל. הוא פעיל זמן רב ברשתות החברתיות וניתן לראות בתוכנית שלו ידיעות עדכניות שסופגים ברשת. השאלה שהידהדה לי בראש כשירד זוהר מהבמה היתה: אז איך בעצם עיתונאים שומרים על אמיתות המידע? איך עיתונאים בעידן הרשתות החברתיות,  מאמתים את המידע שהם מקבלים ברשת מהאנשים עצמם בזמן אמת?

סוגייה מעניינת שגם דוברי הפאנל הבא: ליאור פרידמן מחדשות ערוץ 2 בהווה, ויואב צוקר מערוץ 1 לא ממש הצליחו לענות עליה אם כי דיברו עליה בגילוי לב. הם ציינו שזו אכן בעיה, אך תשובה לא נראתה באופק. אהבתי את האותנטיות של יואב צוקר שהשתמש בעוצמות לא מעטות כדי להעביר את המסר שטוויטר עוזר לשאוב מידע על מה שקורה עכשיו ואנשים רוצים מידע, כאן ועכשיו. באיזשהוא שלב הוא גם חבט בשולחן ואמר אנחנו רוצים מידע כאן ועכשיו!  וטבע מושג חדש: ה- NOW-ism. קצת תמוה שיש צורך לקבוע מושג חדש שאכן כולם אהבו כאשר המקור היה the state of now  אבל מרשים איך שינוי קטן בהגיה גורם להתלהבות כה רבה

הגדיל לעשות פרופסור יוסי מטיאס מנהל מרכז הפיתוח של גוגל בישראל, שהביא את הבן שלו מיכאל כדי להעביר מסר פשוט. שאלת המיליארד דולר היא פתירה.התשובה נמצאת אצל הילדים שלנו, דור העתיד.

כשהגיע תורו של דארן פורסית מה BBC לשעבר, לעלול לבמה. דארן הצליח להגיע לכנס בישראל אחרי שכבר השתתף בכנס בלונדון בדרך מיוחדת במינה. דארן קיבל תרומות שגייס בטוויטר מחברים שרוצים לעזור לו להגיע לישראל ולדבר על טוויטר. הנה עוד דוגמא מדהימה איך פלטפורמה חברתית כמו טוויטר יכולה לעזור לאינדבדואל להגשים חלום ואם תרצו חזון. הפאנל של דארן דיבר על  serendipity שזה למיטב הבנתי היכולת לגלות דברים במקרה. האם הדבר הגדול הבא בלתי ניתן לחיזוי? האם הוא יתגלה במקרה?  לא יצאתי עם תשובה ברורה לכך מהכנס, אבל אני אזכור היטב את משפטו של דארן: לפעמים כשאני מחפש משהו אני מוצא דברים הרבה יותר טובים ממש שחיפשתי. עבורי המשפט הזה ממריץ לעשייה ואומר שאין יכולת להיכשל כשעושים ויוצרים, מקסימום זה יצליח..

הפאנל המרגש ביותר היה של אלון ניר שמזוהה עם היוזמה שנקראת @TheKotel, ניר במשך תקופה לא מעטה מקבל טוויטים שמיועדים להיטמן בכותל ולא מפר את הבטחתו למצייצים, כל זאת ללא תמורה כספית והכי חשוב עם תחושת שליחות. אני מניחה שאם אלהים היה עוקב אחר החשבון הזה בטוויטר היה אולי יותר קל אבל מכיוון שכנראה לא כך הוא הדבר ניר מצא את עצמו בנסיעות רבות לירושלים וחזרה כשהוא חווה חוויות רבות ומרגשות בדרך, ע"י שיתופי פעולה עם חברים או סיפורים ותודות שהוא מקבל ברשת.

אז מה הסיבות שאנשים משתמשים בפלטפורמה זו או אחרת?פעילים ברשתות חברתיות? התשובות של הדוברים מסתכמות בכמה צרכים בסיסיים של בני אנוש: הצורך להישמע, הצורך להיות נאהב, הצורך להציץ (ולראיה קחו את הרייטינג של האח הגדול…) וכמובן צורך שמסכם את כל האחרים, הצורך להיות בחברותא, לא להיות לבד. הצורך האחרון הוא הצורך שהכי התחברתי איתו,אם כי למסתכל האובייקטבי לא יראה שמי מאיתנו חש לבד. אבל הצורך בהכרה ובחברים הוא צורך שמשותף לרובינו ואני מניחה שכמה מכם מהנהנים בראשם בהסכמה ברגעים אלו ממש (זה הזמן להוסיף לי תגובות שאדע שאני לא לבד פה

אספתי כמה המלצות ממייסד : Car 2 Go יונתן גביש

- תבדקו מי עוקב אחריכם בטוויטר תלמדו את הקהל שלכם

- תהיו מעורבים אישית במה שקורה

- תשתפו את העוקבים בדברים אישיים שקורים לכם, דעות ורגשות

- ותהיו מוכנים לקבל פידבק שלילי ולגדול ממנו

לגבי טוויטר, גם אם ניקח את כל ההמלצות וההארות של הכנס, עדיין נצטרך להתמודד עם הבעיה הגדולה ביותר – החוסר ביוזרים. בלי יוזרים פעילים אף אתר לא יפרוץ קדימה, כרגע זה המפתח.

בניוזגיק סיכמו את נושא מספר היוזרים לפני מספר חודשים ככה

קישורי וידאו מהכנס

כבר מספר שבועות אני מבשלת בראשי פוסטים על נדל"ן. נראה כי בשנה האחרונה כיתתי את רגליי לאורכה ורוחבה של העיר שלא נדבר על מקומות שונים ומשונים בארצנו המשובחת. לא, אני עדיין לא איל-נדל"ן..אין דאגה כזו, בינתיים…אבל ככל שאני מרחיבה את הידע שלי הן ע"י לימודים והן ברגליים (ובעיקר משם) אני מבינה כמה הצורך בקורת גג הוא כל כך בסיסי שנדל"ן היה פה מאז ותמיד וישאר לנצח אם זה כהשקעה כספית או כרשת ביטחון זה לא ממש משנה.

לפני שנתיים הבליחה בי מחשבה או אם תרצו הבנה ששכר הדירה שאני משלמת בתל אביב כל כך מופרע שהגיע הזמן לעבור למגרש של ה"גדולים" ואולי לקנות דירה ובמקום לממן חודשית בעלי דירות עויינים בעיר, לשלם שכירות לבנק, כך שבסופו של דבר אשלם קצת פחות כל חודש ואחרי כמה שנים הקורת גג הזו תהיה שלי. זה היה חלום גדול אז בשבילי.

זה לא היה כל כך פשוט עבורי. בכל זאת רווקה בעיר, מתחת לגיל 30, הרי עד אותו רגע מקסימום היו ברשותי קופסאות נעליים רבות….מה פתאום שאקנה דירה???

למזלי את מיטב הפולניות שניקרו בדרכי הצלחתי להזיז מהדרך, ועם אבא לצידי ועוד כמה מביני עניין הלכתי על זה בענק. לא פשוט לקנות דירה בעיר כשכולם הם מביני השקעות מוסמכים ומסבירים לך כמה הבנקים גנבים. ובכן מסתבר שאנשים מעדיפים לשלם 4,500ש"ח בחודש לבעלי דירות במשך 20 שנה על דירת 3 חדרים ישנה בשכירות ולא 3,600 לבנק על דירת 4 חדרים חדשה כשבסופה של תקופה הדירה תהיה שלהם…שזה מזכיר לי את הכלל הראשון שאימצתי לעצמי – בעסקים: לא מעניין אותי כמה הצד השני מרוויח, מעניין אותי מה אני מרוויחה. לעולם לא חרגתי מהכלל הזה ואני בטוחה שעוד אשתמש בו רבות בהמשך (ואם לא תזכירו לי ).

כמעט שנתיים מאז ואני גרה בדירה משלי, 4 חדרים חדשה בתל אביב, משלמת פחות ממה ששילמתי קודם לבעלי דירות, ואפילו יכולתי להרוויח 60% תשואה ולעשות אקזיט לא רע בשל עליית ערך הדירה אם אמכור אותה.

חברים, מה שקורה בתל אביב ב-20 שנה האחרונות הוא אם תרצו פנומנלי, אם תתעקשו ערים גדולות בעולם כבר עשו את זה קודם. אם שנה וחצי קודם לכן יכולנו לקנות דירות ב- 900,000 שקל, 4 חדרים בתל אביב, היום אין מחירים כאלו. בדרום מזרח העיר זה מחיר של דירה ישנה 70 מ"ר.

האם זאת בועה? אני טוענת שלא. כשיש דרישה, ויש יכולת קנייה, זו אינה בועה. לכל אלו שיושבים על הגדר ומחכים לירידת המחירים כדאי שתבדקו את המקורות שאתם מבססים עליהם את ההחלטות הכלכליות שלכם.

אני מבססת את שלי רק על בדיקה מדוקדקת בשטח, דרך הרגליים כמו שאומרים. כלל מספר שניים בהשקעות שאימצתי בחודשים האחרונים הוא: לזרוק את העיתונים. ידיעה נדל"נית שמופיעה בעיתון היא כבר היסטוריה. היתה לי דוגמא נהדרת לכך השבוע, פתחתי את אחד העיתונים הגדולים בו מתפרסמות עסקאות השבוע המעניינות, והנה הופיעה דירה בבניין שלי במחיר מסויים. הדירה המדוברת כאמור נמכרה בכלל לפני חצי שנה במחיר שונה ומאז ערך הדירות עוד עלו כי נמכרה כבר עוד דירה בבניין בסדר גודל של 100,000 ש"ח יותר. כשמדובר בסכומים לא מבוטלים כאלו, אני ממליצה בחום לבדוק היטב את המקורות שאתם מתבססים עליהם.

בתקופה הקרובה אני מעמיקה את הידע שלי בהשקעות נדל"ן, כמובן ששיטוטי הרבים מביאים לי גם עסקאות נהדרות על הדרך. כשנמצאים בזירה דברים קורים, אתה הופך להיות שחקן. אבל הדבר הנפלא ביותר הוא להיות בתנועה, לקדם דברים, להכיר אנשים חדשים ולהרחיב את מעגל הקשרים. זה נותן סיפוק שלא היה לי שכמותו כבר במשך תקופה.

כשהתחלתי הצבתי לעצמי מטרות. יש לי עוד דרך ארוכה מאוד כדי להגיע למטרות שלי אבל כבר עברתי דרך לא מבוטלת וזה לא עניין של מה בכך. בינתיים קורים לי דברים נפלאים בדרך הזו ואני מקווה שאוכל לספר עליהם כאן עד כמה שניתן.

המלצה לשבוע הקרוב, תשבו עם עצמכם ותחליטו מה המטרות שלכם. לאן אתם רוצים להגיע עוד שנה מהיום, 5 שנים, עשר שנים. אחרי שתעשו את זה כבר יהיה קל יותר להתוות את הדרך…