לו הייתי סוסקין – סיפורה של מחווה
אברהם סוסקין היה ללא ספק מראשוני צלמי היישוב העיברי , ולימים נודע כצלמה הראשון של העיר תל אביב. זכות ראשונים אכן שמורה לו לסוסקין. באטלייה שלו ניתן היה למצוא זכוכיות נגטיב רבות, מסודרות בקפידה, המציגות עבודה מדוקדקת לעיתים מבוימת של ראשית היישוב העיברי.
שיתוף פעולה מעניין בין מוזיאון הרצל-לילנבלום, בלינק ו-"קבוצת הצילום של שלומי" הוביל אותנו למפגש צלמים מרתק במוזיאון, בו אוצרת התערוכה שטחה בפנינו בהתרגשות רבה את התהליך שעברה באיסוף החומרים המוצגים בה. בסיום הערב הציעו לנו לצלם מחווה לתמונותיו של סוסקין.
אין ספק שהתמונה הראשית שמשכה את עיניי בתערוכה, והיא המפורסמת ביותר של סוסקין הינה "הגרלת המגרשים לאחוזת בית". כמתעניינת בנדל"ן, וברוח התקופה העכשווית אין ספק שהתמונה היתה אקטואלית מתמיד והעלתה המון שאלות, אך מעל הכל מיצבה את סוסקין כבעל זכות הראשונים לתיעודה של תקופה מרתקת, תקופה בה נבנה היישוב העיברי ובה נבנתה העיר תל אביב.
כצלמים, אנחנו שואפים, כל אחד בתחום עיניינו ליצור תמונות בעלות ערך. ערך בלתי יסולא מפז ישנו לתמונות המתעדות בצורה מעניינת את המתרחש. לא לכל צלם ישנה זכות ראשונים, להקלע למקום או סיטואציה שלא תועדה קודם. התמונות של סוסקין מעלות את הנושא לסדר היום, בעולם בו יש הכל, כמו עולם הצילום, בואנו לצלם תמונה עלינו ליצור את הרגע בו בעת כשאנו תופסים אותו.
סוסקין היה גם שחקן חובב בקבוצת התיאטרון "חובבי הבמה העברית", ובתצלומיו המבוימים ברובם ניכרת מודעותו התיאטרלית כצלם. וכדבריו של גיא רז, אוצר ועורך הספר "סוסקין רטרוספקטיבה": "ההיקף הנרחב של תצלומי סוסקין ומגוון הנושאים שתיעד עושים אותו אפוא למעין במאי-על של ארץ ישראל, יישוביה ותושביה באותה תקופה. מנקודת מבט זו אפשר לראות בהיסטוריה המצולמת שהותיר אחריו סוסקין מעין הצגת תיאטרון גדולה, שבה נופיה של ארץ ישראל משמשים תפאורה מתחלפת ושחקניה הם תושבי הארץ בערים, בקיבוצים ובכפרים".
מתוך ההבנה הזו, כשיצאנו מהתערוכה עלה בי הרעיון לצלם משהו יותר תיאטרלי, מבוים משהו, והכי חשוב כיפי. תפסה את עיני תמונתו של סוסקין במושבה כינרת, בה רואים אנשים מהיישוב, במיטב מחלצותיהם לבושים למשעי, ועומדים דומם אל מול סוסקין, חלקם בבגדי עבודה וחלקם לא, נשים וגברים, וגם – כבשים. קצת הזוי, כפי שאמרו לנו, אבל לשימחתי, בעלי היקר, מאיר פינטו, צלם מוכשר ואיש מעשה, נדלק על הרעיון ובטלפון אחד השיג לנו לוקיישן מעולה במושב הודיה, וגם – כבשים. בהתערבות של רועי גליץ נוצר גם הקשר עם "מחסני לב", שתרמו את התלבושות להפקה, ומכאן היה ברור, שרצים עם זה קדימה הכל מוכן, רק צריך אנשים.
התמונה המקורית שנבחרה לשיחזור
בנוסף לשיחזור התמונה המקורית, החלטנו לצלם תמונה נוספת עם טוויסט – הוספנו אלמנט מהתקופה העכשווית, שני חברים טכנולוגים לבושים בצורה עכשווית, עם לפ טופ ואייפד בידם.
יש לציין שאת כל ההפקה מאיר צילם כטיים-לאפס ובסופה מלבד שתי תמונות מרכזיות שבחרנו, הוא גם יצר סרטון משעשע מאוד המתאר את ההתארגנות הלא פשוטה, ואיך לא, הכיף ומצב הרוח הנפלא של החברים, שבזכותם כל זה לא היה קורה.
הרושם שהתקבל בתערוכה מסוסקין היה, שהוא היה איש נעים שהסתדר עם כולם, תמיד היה בפיו סיפור או הלצה, ותמיד היה לו על מה לדבר עם הניקרים בדרכו. בעצם, הנושא הכי בולט שהיפנמתי היה בנוגע לצלמים המתעדים ומצלמים היסטוריה. בין אם זו היסטוריה של היישוב, התקופה, או היסטוריה אישית של אדם, משפחה, או ארוע, תמיד הצלם נתפס כדמות מרכזית מסביבה סובב ומתאגד הכל. ומתוך כך, הרוח הכיפית, העניין שיוצר הצלם והשיווקיות חשובה היא מאין כמותה.
שיחזור תמונתו של אברהם סוסקין
שיחזור תמונתו של אברהם סוסקין - הגרסא המודרנית
דצמבר 25th, 2011 at 6:55 am
פוסט מעניין ביותר עם רקע היסטורי מעולה.
שמחתי לקחת חלק איתך בפרוייקט הזה.