Take 1
ובכן, אני לא בטוחה למה זה לקח לי כל כך הרבה להעלות את כל מה שיש לי למסור לאומה און ליין, אבל בהחלט יש את התחושה בחדר שהנה זה קורה. זה הכוכב נולד החדש שלי, מצאתי לי ספייס שהכל מותר בו. ממש כמו טום קרוז במגנוליה בסצנה המפורסמת שלו: תנו לי במה, לא בטוח שאשמור על הפה שלי, לא בטוח שתבינו משהו, אבל מבטיחה שתהיה הופעה טובה.
הכל התחיל אי שם בשנות ה- 80 המאוחרות. שגם ככה היו קשות כי הרגשנו איך לוקחים לנו את האייטיז מהידיים, אבל אז גם נולד לי אח וקיבלנו את אחד המחשבים הראשונים שלנו הביתה. אם הייתם רואים איך כל פעם שאבא שלי היה הולך, איך הייתי מסתכלת על היצור החדש הזה בבית, לא מבינה מה עושים איתו, ועם זאת מנסה את מה שהדימיון שלי יכל לספק כדי להתנסות בו קצת. הייתם חושבים שאיזה חייזר נחת לי בסלון, לכל הפחות, והמבטים המוזרים שסיפקתי לכל דורש בהחלט היו שווים פוסט בפני עצמו. למעו הסר ספק מדובר במחשב החדש ולא באחי שהיה יצור מתוק לכל הדעות בימים דאז…
אז הגיע לנו מחשב, שמבחינתי היה יצור ירוק שכל משמעותו בעולם היה יש בו משחקים שעוד לא התנסיתי בהם ואיזו פקודת דיר שהיתה פחות או יותר כל מה שידעתי לעשות בו, ואז התחילו הבעיות. כילדה הייתי מאוד סקרנית, וכל מה שאבא שלי היה מתקתק במחשב הייתי זוכרת ומתנסה בו עם שגיאות "קלות" כשהוא לא היה בבית, ניסוי וטעייה אם תרצו…כי הרבה טעויות התרחשו שם. כל מסע שכזה היה גורר צעקות מרובות כשאבי חזר הביתה וגילה שמישהו חירב לו את היצור החדש, היכל הקודש, המשחק החדש של אבא…הייתי קוראת לזה גאדג'ט אבל מדובר בסוף ה- 80 ואז לא ממש הייתי מקורבת לניומן ומור וחוקיו לא ממש נשפו בעורפי.
בקיצור קצרה הדרך מהריסות המחשב שסיפקתי אחת ליום, לנקודה בה הורחקתי כליל ועד להודעה חדשה מהמעגל המשולב המתוחכם הזה. באיזשהוא שלב אחי גדל והפך להיות גיק רציני של מחשבים, לגביי עוד שימרו את האיסור, והרי לכם חיילת בת 19 בחיל מודיעין שעדיין לא יודעת מה זה אינטרנט.
קצת לפני, בשנות ה- 90 עוד קראנו לזה אוטסטרדת המידע, מסתבר שהיה לי המון מידע תיאוריטי על זה ואפס התנסות כי גדלתי בין שניים שחיו ונשמו כל דבר שמתחדש בתחום. והרשתי לעצמי לכתוב חיבור על תחום שזר לי לחלוטין ועוד לקבל פרסום בעיתון של הבי"ס בעל כורחי בשנים ההם אני ומחשבים אלו לא שתי מילים שנאמרו באותו משפט, לא כל שכן היה לי מושג על מה אני מדברת.
שבועיים אחרי שהשתחררתי מצה"ל החלטתי שאני עוברת לארה"ב, פשוט כמו שזה נשמע, לא היה לי שום קרוב שם, פשוט קמתי עם זה בבוקר והחלטתי לנסוע, דברים הסתדרו בדרך, וכדי לשמור על קשר עם הארץ התחלתי לרחרח בכיוון האינטרנט. רחוקה מהבית והסלידה מהמחשבים, אוחרי לילה רווי אלכוהול והתערבות עם הח'ברה (החזקתי ספר של הקולג' ואמרנו שאני ארשם ללימודים על פי העמוד שבו יפתח הספר…) תאמינו או לא אבל זה נפתח במדעי המחשב, ומצאתי את עצמי הולכת ללמוד מדעי המחשב בפלורידה. אני.ש- 20 שנה קודם כן סלדתי המתחום הזה עד כמה שניתן לתאר, אך עם זאת תמיד אהבתי מתמטיקה ובשנה הראשונה, בה כמעט ואין נגיעה עם תכנות ממש ממש פרחתי ונהנתי.
והנה אני היום, שמחה ומאושרת שנכנסתי לעולם שבאמת אין לו סוף, לא רק אפס אחד, כי אם עולם שלם של יצירתיות ואתגרים אינסופיים.
קצת מאוחר, אני אפרוש בשיא ועם חיוך קטן, שהנה סוף סוף עשיתי את זה, עליתי לבמה ויצרתי לי את הכוכב הנולד שלי.
